יוסי איצקוביץ אחזקות בע"מ ואח' נ' קוריאט ואח'

החלטה

1.בתאריכים 2,3/2/10 הוריתי על הטלת עיקולים זמניים במעמד התובעים בלבד על הזכויות והכספים המגיעים לנתבעים מהמחזיקים וזאת עד לכיסוי סך של 1.300,000 מליון ₪.

2.ביום 11/10/02 הנתבעים הגישו בקשה לביטול העיקולים הזמניים.

3.ביום 17/2/10 התקיים דיון בבקשת העיקול ובטרם מתן החלטה בבקשה, נתקבלו תשובות המחזיקים לצוי העיקול.

4.הוראת תקנה 376(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"ניתן צו עיקול על נכסי המשיב שבידי המחזיק, יודיע בית המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, בתוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי המשיב מצויים בידו... (ההדגשה שלי – נ. מוראני).

מהאמור בתקנה עולה כי צו העיקול הזמני חל על נכסי המשיב המצויים בידי המחזיק ואינו חל על נכסי המשיב שיתקבלו בעתיד לידי המחזיק, זאת בשונה מצו העיקול המוטל עפ"י חוק ההוצאה לפועל, אשר חל גם על נכסי המשיב שאמורים להתקבל אצל המחזיק בעתיד.

יוצא, שלאחר הטלת העיקולים הזמניים וקבלת תשובות המחזיקים, ניתן לקיים הערכת מצב ולבדוק מה נתפס ברשת העיקולים ואם יש טעם בקיומם ואם יתברר שלא קיימת תועלת מקיום העיקולים הזמניים, יש לבטלם ואף מבלי להכריע בשאלה אם היה מקום להטילם מלכתחילה, מאחר וקיומם מעיק ומעיב על המשיב ללא כל תועלת למבקש, וזאת לא מטרתו של העיקול הזמני שיש בהטלתו פגיעה בזכות יסוד של המשיב.

5.במקרה שבפנינו, ובהחלטתי מיום 25/2/10 סקרתי את התשובות שנתקבלו מהמחזיקים והגעתי למסקנה שהעיקולים שהוטלו אצל המחזיקה (3), (חברת א.ר. לייזר ליין בע"מ) ואצל המחזיקה (2), (חברת לאומי קארד בע"מ), לא תפסו דבר המגיע לנתבעים או למי מהם.

לפיכך, אין כל צורך ואין תועלת בהשארת העיקולים הזמניים אשר הוטלו אצל המחזיקים 2,3 כנגד 3 הנתבעים ואני מורה על ביטולם.

6.אותו דין יחול על העיקולים הזמניים, אשר הוטלו על הזכויות והכספים של הנתבעים 1-2 אצל המחזיק (1) (בנק לאומי סניף נשר), מאחר והם לא תפסו דבר, כפי שצויין בתשובות המחזיק הנ"ל ואני מורה על ביטולם.

7.העיקול היחיד שתפס זכויות הוא העיקול הזמני שהוטל על הזכויות והכספים המגיעים לנתבעת מס' 3 מהמחזיק מס' 1, אשר לפי תשובת המחזיק מס' 1, הוא תפס ממסרים דחויים ע"ס 321,769 ₪ והתמורה שתתקבל מהם בכפוף לזכויות המחזיק מס' 1 מהנתבעת מס' 3.

8.בהחלטתי מיום 25/2/10 הצעתי בפני הצדדים להסכים לביטול העיקולים הזמניים, למעט העיקול שהוטל על הזכויות והכספים המגיעים לנתבעת מס' 3 מהמחזיק מס' 1 בכפוף לזכויות המחזיק מס' 1 מהנתבעת מס' 3 נכון ליום קבלת צו העיקול.

9.ב"כ הנתבעים מסר הודעה שהוא מסכים להצעת ביהמ"ש, לעומתו, ב"כ התובעים התנגד לה מהנימוק:

"הסרת העיקול מחשבון העו"ש של הנתבעת מס' 3 משמעותו (מעבר למתן פרס לגנבים) הוא ביטול העיקולים (ההדגשה במקור – נ. מוראני) שכן במקרה כזה יפעלו הנתבעים לכך שתמיד תיוותר יתרה שלילית בגובה הממסרים הדחויים, כך שהעיקול דה פנטו, לא יהיה קיים, שכן זכותו של הבנק גוברת על זכותם של התובעים וסכום הממסרים הדחויים ילקח ראשית לכיסוי יתרת החובה בבנק".

10.עם כל הכבוד, כנראה שב"כ התובעים לא הבין היטב את הצעת ביהמ"ש, או שאינו מעוניין בכך. הרי שהצעתי מיום 25/2/10 הינה כדלקמן:

"העיקול שהוטל אצל המחזיק מס' 1, על כספי הנתבעת מס' 3, יצומצם באופן שימשיך לחול על הממסרים הדחויים שעוקלו ע"ס 321,769 ₪ ועל התמורה שתתקבל מפרעונם, בכפוף לזכויות המחזיק מס' 1 מהנתבעת מס' 3, נכון ליום קבלת צו העיקול..."

בהתאם להצעתי, התאריך הקובע את הזכויות של המחזיק (1) הוא מועד קבלת צו העיקול אצלו, כאשר במועד הנ"ל קיימות זכויות לנתבעת מס' 3 שהן ממסרים דחויים ע"ס 321,769 ₪ והן כפופות לזכויות המחזיק מס' 1 מהנתבעת מס' 3, זכויות שלא פורטו בתשובת המחזיק מס 1 לצו העיקול.

לפיכך, אם מחזיק מס' 1 יפרט בתשובתו מה היו זכויותיו מהנתבעת מס' 3 במועד קבלת צו העיקול, חששו של ב"כ התובעים יפסיק להתקיים.

נניח שהנתבעת מס' 3 חייבת למחזיק מס' 1 סך של (X), נכון ליום קבלת צו העיקול, הרי שזכותו לקזז מהכספים שיתקבלו מפרעון הממסרים הדחויים את הסך X והעודף ישאר מעוקל עפ"י צו העיקול.